כאשר קיבלנו רישיון לעריכת דין בשונה להרבה מדינות אחרות, הפכנו לבעלי זכות בפוטנציאל, להיות בין היתר, "נוטריונים" בתנאי שנעמוד בכל התנאים שנקבעו בחוק.
קציני בית המשפט:
יוצא איפה שנוטריון במדינת ישראל, הינו עורך דין שרשאי לעסוק בתחום או במקצוע של נוטריון וכל עוד החקיקה תהיה כפי שהיא היום, עורך דין שפועל כנוטריון הינו "קצין בית המשפט" או כפי שמכונה באנגלית Officer Of The Court בכל שס"ה גידיו ורמ"ח איבריו במהלך כל ימות השנה וגם אם הוא יושב באותו עת בכובע של "נוטריון", הוא עדיין מחויב לסייע לבית המשפט לעשות משפט (ולא לעשות צדק כידוע).
ככלי האתיקה המקצועית:
כללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין קובעת בסעיף 2: "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע, ועל יחס כבוד לבית המשפט" ובהמשך, בסעיף 32 א' נקבע כי: "עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס של כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע".
כללי אתיקה הינם כלי בלבד שאתם מנסה המחוקק (במקרה זה לשכת עוה"ד) לקבוע נורמות התנהגותיות בפועל מיושמות בעבודת עורך הדין. אין זה אפשרי כי נורמות אלו ישמשו כתחליף ליושרו של כל אחד מאתנו כאדם ובמיוחד לנו כעורכי דין שמאתנו נדרשת רמה מוסרית יותר "מחודדת" (לפחות כך נקבע בפסיקה הענפה בבתי המשפט העליון בתיקי על"ע למיניהם) ויש לזכור כי המוסר האנושי הבסיסי צריך לעמוד בראש סולם הערכים שלנו כבני אדם וגם לא כקציני בית המשפט.
לקוח – עורך דין ומערכת האיזונים:
האיזון שבין רצונו של הלקוח והידע המקצועי של עורך הדין אינו פשוט ואנו מוצבים לא פעם מול לקוח המבקש מאתנו בדרך של "הפעלת לחץ", כל מיני "קיצורי דרך" שאנו יודעים ברמת וודאות גבוהה שיזיק ללקוח בסופו של דבר ויפגע באינטרס שלו – דעתי שרצונו של הלקוח, עז ככל שיהיה אינו מהווה סיבה שנוותר על עמדתנו המקצועית.
איני מקל ראש לעניין שכ"ט עו"ד שאנו עלולים "להפסיד" לכאורה, אבל לא "קונים אותנו בכסף"
לעוסקים בדיני משפחה למשל, ידועה הדילמה כשהלקוח מבקש להשתמש בילדיו ככלי ניגוח, מצב שעלול לדרדר את המצב ולפגוע קשה בקטינים – האם עלינו לעמוד כנגד ובאדישות ולפעול בהתאם לרצון הלקוח שמשלם לנו שכ"ט או שעלינו להתנגד בכל תוקף לבקשתו גם אם הוא משלם שכ"ט עו"ד מכובד? אצלי ואצל רוב חבריי, אין זו דילמה והלקוח יתכבד ויחפש ב"כ אחר.
מערכת האי האיזונים:
בעשור האחרון ציבור עורכי הדין מתלונן על פגיעה בכבוד המקצוע כאילו אנו לא קשורים לפגיעה זו או שמא לא חוללנו בעצמנו חלק לא מבוטל מפגיעה זו. דא עקא כי התנהגויותעמיתים למקצוע יותר מדי פעמים לא מביישות שום עבריין!
אלו מילים קשות וכמאמר החכם מכל אדם: דבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת (קוהלת יב יא).
מה שמתרחש בין כותלי בית המשפט בין עמיתים למקצוע וגם ביחסים בינינו ובין עצמנו כעורכי דין מחוץ להיכלי הצדק, אין הגדרה אחרת אלה: התנהגות רדודה, לא חברית ואף עבריינית בכך שהיא מנוגדת לכל כללי האתיקה שנקבעו.
לצערי, המיעוט כן מעיד על הכלל וציבור שלם של עורכי דין נראה בעניי העם ואף בעיני אלה היושבים על כס השיפוט כ"רדודים" או "רודפי בצע" – זו נקודה כואבת במיוחד.
לצערי, חלק (זניח אומנם), מציבור הנוטריונים מצא לנכון לעשות "קיצורי דרך" שלא מוסיף כבוד למקצוע וחבל שמתוך שיקולים אלה ואחרים אין אנו פעילים יותר למגר את התופעה שבה שוב, מספר קטן של נוטריונים, מרשה לעצו כל מיני התנהגויות על "גבול האיסור".
אנו נדרשים שלא להלך על חבל דק ומותר לומר לא ללקוח גם אם נפסיד שכ"ט נוטריון.
אדוני השופט:
נראה לי שהתבטאויותיו של עו"ד פלדמן (על אף הקושי האתי) כלפי מערכת המשפט, צריכות להדליק נורות אדומות ודרוש בדק בית דחוף לכל הקשור למערכת היחסים בין שופט-עורך דין. לא בכדי, הוקם גוף שמטרתו לטפל בתלונות נגד שופטים אלא שעדיין משתמשים בו במשורה (משורה יתירה לטעמי).
אמרה כב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז בלטמן-קדראי, "אצל עורכי דין הלשון היא כלי עבודה. אבל בבית משפט בראשון-לציון התקבלה באחרונה בקשה שכותרתה 'בקשה בעולה', ואני אומרת – אסור למי שכתב את הבקשה הזו להיות עורך דין בישראל. לא יכול להיות שעורך דין לא יידע את השפה" עד כאן ציטוט דבריה.
אני טוען שהאומר כך, אסור שישב בכס השיפוט אבל לא ראיתי שקמה מהומה גדולה מצד הציבור שלנו או ממנהיגינו על דבריה של כב' השופטת שעברו כאילו לא נאמרו.
אין זה מתקבל על הדעת שבשל טעות סופר או ידע חסר בשפה, שופט במדינת ישראל ירשה לעצמו להתבטא בצורה כזו.
אנו מדינת קליטה ועלייה ולא אצל כולנו השפה (עברית קשה שפה) נשלטת במלואה. יש כאלה מאוד דיסלקטיים ו/או דיסגרפיים או סובלים מתסמונות שונות שאצלם יש קושי אמיתי בחיבור בעברית וכותב מילים אלו מעיד על עצמו כי נמנה בין אלה.
לא פעם הייתי עד לשופט שמשתלח על עורך דין, שופטים שמאירים הערות בוטות כלפי עורכי דין ואף רואים לנכון ליתן לו "ציונים" על הידע והתפקוד שלו בנוכחות הלקוח שנמצא באולם באותה עת – איפה נשמע קולנו?
מילת סיכום:
לא נוכל להרשות לעצמנו שאחרים יעשו עבורנו את המלאכה וצריך לפעול לעליית רמת המקצוע ושעה אחת קודם כמאמר חז"ל (פרקי אבות א' – יג): אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?
No comments yet.