יציאה וכניסה לשטחה של מדינת ישראל עם קטינים – המדריך המקוצר

 מבוא:

חל בלבול כללי בין יציאה מן הארץ וכניסה למדינות אחרות – מדובר בשני תחומים שונים לחלוטין עם כללים והתנהגויות שונות.

מסמך זה מחולק בשני פרקים: יציאה מישראל וכניסה למדינה זרה.

העולם נזהר:

מחד גיסא, העולם באופן כללי עודנו אכזר כלפי חסרי ישע ועל השלטונות לעשות ככל שבידם כדי למנוע פגיעה בקטינים חסרי ישע uמאידך גיסא, יש צורך לקיים מדיניות של מעברים פתוחים בתוך המדינות ובין המדינות שבהן קיים מעבר גבול "חופשי" (העדר סכסוך ביניהן).

 מעברי הגבול:

מעברי הגבול הם כידוע "שערי המדינה", דרכם נכנסים ויוצאים אזרחי המדינה, תיירים, עובדים זרים ודיפלומטים אבל לא רק, ודרך אותם השערים, עוברים עבריינים ומתבצעות עבירות פליליות רבות ומגוונות כגון:

  • פעולות טרור,
  • בריחת חייבים ו/או עבריינים מהמדינה,
  • "חטפת ילדים" כהגדרת "אמנת האג",
  • סחר אברים (אברי אדם),
  • סחר בקטינים לצרכי אימוץ בלתי חוקי,
  • סחר בקטינים לצרכי זנות,

ועוד כהנה וכהנה מַרְעִין בִּישִׁין,

אלו הסיבה המרכזיות שמעברי הגבול בכל מדינה נתונים תחת ביקורת ובקרה קפדניות.

לישראל מדיניות משלה:

משרד החוץ הישראלי, חיבר המצלות לגבי נוהל יציאה מהארץ עם קטינים ובהעדר חקיקה, מדובר בהמלצה ליוצא לחו"ל.

שלטונות ההגירה במעברי הגבול בעולם מחמירים את בדיקותיהם לגבי קטינים עד גיל 18, וזאת כדי למנוע חטיפת ילדים.

הנהלים אמנם שונים ממדינה למדינה, אך על מנת למנוע עיכובים ועגמת נפש בשדה התעופה, משרד החוץ ממליץ להצטייד באישור נוטריוני מתאים, במקרים בהם הקטין יוצא מהארץ בגפו, או רק עם אחד ההורים.

 ויזת קטין (רלוונטי גם במדינות זרות):

אַשְׁרָה, או וִיזָה היא מסמך דיפלומטי המאפשר כניסה (ויציאתו) של נתין ממדינה אחת לתוך תחומה של מדינה אחרת כל עוד אין מניעה משפטית ספציפי (כגון שאחד ההורים מבקש לאסור את יציאת הקטין מהמדינה אחרי שנכנס בה).

"קבלת ויזת קטין" כוללת לרוב הסכמת של לפחות אחד מהורי הקטין.

מעבר פתוח וביטחון פנימי:

מדינת ישראל במיוחד, נתונה לסכנות בלתי נתפסות בתחום הביטחון ולצערנו גם בתחום הפשיעה הבין לאומית, ולמרות שנראה לנו שאנו לא כל כך קשורים למלאכת הפשע הבין לאומי, ישראל נאלצת לנהל קשרים הדוקים עם כל גורמי אכיפת החוק הבין לאומי כולל ה Interpol לצורך המלחמה בפשיעה שנוגעת גם לנו.

מדינת ישראל צברה ניסיון רב בעניין "חטיפת ילדים" ובקרי הגבול שלנו עוברים הכשרת מיוחדת בעניין זה ולמרות הכל, עדיין מתבצעות חטיפות רבות מדי שנה מישראל.

 מעברי הגבול בישראל וחוק היסוד:

זכות היסוד לצאת ולהיכנס לישראל מוגדרת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו

יציאה מישראל וכניסה אליה  6. (א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.   (ב)  כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

 כאמור, עפ"י דין, יש לאפשר מעבר חופשי לכל אזרח אפילו הנו קטין.

רק 3 חוקים נוגעים למעברי הגבול והם: חוק הדרכונים התשי"ב–1952 ,חוק הכניסה לישראל, התשי"ב ו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ואף אחד מהחוקים לעיל אינו מגביל את המעבר של קטינים.

רצוי לציין שהמחוקק מקיים דיונים בעניין זה מדי פעם והמסמך החשוב ביותר שחובר עד כה מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת הינו: "מסמכי נסיעה ייעודיים לקטינים – סקירה משווה".

הקטין והדרכון ישראלי:

כל אזרח, כולל הקטינים שבהם, זכאי להחזיק בדרכון (או מסמך נסיעה אחר במקרים מסוימים), ועצם קיומו של הדרכון בתוקף, מהווה אישור גורף בלתי מסויג של הורי הקטין שהקטין יכול לצאת את ישראל ולהיכנס אליה.

הוצאת דרכון ישראל לקטין מחייב הסכמה של אחד ההורים ומלבד הוצאת דרכון ראשון ומקרים מיוחדים שאז יידרש הסכמת שני ההורים או פסק דין ספציפי לעניין הוצאת הדרכון, אין צורך בשום התערבות שיפוטית על מנת להנפיק דרכון שכאמור מהווה מסמך הסכמה שהקטין רשאי לנוע מישראל ואליה.

ישנם מקרים שנדרשת הסכמת שני ההורים להוצאת הדרכון (לא בהכרח חתימה אלא הסכמה) כגון (רשימת חלקית):

ההורים נשואים, אך יש מידע במשרד הפנים שאחד מהם מתנגד להנפקת דרכון, ההורים נשואים, אך התקבל במשרד הפנים מידע בדבר פרידה והליכי גירושין של ההורים, ההורים גרושים ואין לאחד מהם הסכם גירושין המסמיך אותו לצאת עם הקטין מהארץ ללא הסכמת ההורה השני, או פסק דין המעניק לו אפוטרופסות בלעדית על הקטין,  האם רווקה, אך יש הכרה באבהות על הקטין  (ואין פסק דין המורה על משמורת בלעדית).

נוהל משרד הפנים להוצאת דרכון ראשון לקטין קובע כי: "על הקטין והוריו להגיע ללשכה – במידה והורי הקטין אינם נשואים זה לזו, עליהם לחתום הסכמה בלשכה- ניתן לעשות זאת בלשכות שונות ובזמן שונה. אם אין הסכמה של אחד ההורים, על ההורה מגיש הבקשה להציג פסק דין מבימ"ש המציין כי החזקה הבלעדית על הקטין ניתנה לו”.

מעבר קטין בליווי:

כוונת המוגש "ליווי", אינה דווקא שהמלווה יטוס בפועל עם הקטין ומספיק שהמלווה יגיע עם הקטין על מנת להעלותו לטיסה וכמובן שכאן ישנן מגבלות אחרות וכל חברת תעופה ודרישותיה לגבי מלווה לקטינים שגילם מאפשר או לא לטוס לבד.

כאמור לעיל, רשויות המדינה אינן אמורות לתשאל קטין ו/או מלווה שלו בשלב המעבר וההנחה היא כי מדובר במעבר חוקי. רק במקרים מיוחדים שמתעורר חשד סביר, תתכן התערבות של פקחי המעברים.

ענייננו כאמור עוסק בתנועה במדינות היעד ולא ביציאה והכניסה לישראל וממנה.

 מעבר קטין ללא ליווי:

ברמה הבינלאומית מעברם של קטינים בלתי מלווים בין מדינות אינו מוסדר, אך בחלק ממדינות העולם קיימת הסדרה ספציפית או המלצה בדבר אופן הטיפול בנושא, וחלק מהמדינות מסתמכות על הנחיות ונהלי חברות התעופה השונות (סעיף 4.ד לנוהל לטיפול במעבר קטינים בלתי מלווים במעברי הגבול).

 הנוטריון בארץ והטיפול ב"טפסים או אישורים"

מכל המקובץ, ברור כי ככל שעסקינן ביציאה מישראל והכניסה אליה, אין צורך בהתערבות של נוטריון בשום שלב ורק כשמדובר באישורים הקשורים בתנועה בין מדינות זרות, יתכן ויידרש אישור נוטריוני.

ככל שמתעורר הצורך באישור נוטריוני קונסול ישראל ישמש כנוטריון בהתאם לנהלים והוא רשאי לאמת את חתימת הורה ו/או האפוטרופוס על גבי האישור (מדובר באמות חתימה שלו היה נעשה בישראל לא היה מצריך אישור נוטריוני כדי לצאת את הארץ).

נוהל משרד הפנים הישראלי:

מטרת הנוהל לקבוע את אופן הטיפול בכניסתם וביציאתם במעברי הגבול בישראל של קטינים בלתי מלווים על ידי אחד מהוריהם או אפוטרופוס ושלא במסגרת משלחת ואין מטרתו של נוהל זה להביא לפתרון סכסוכים בין הורי הקטין או בין האחראים עליו.

חלק ב' כניסת הקטין למדינה זרה

מקרים מצערים בחו"ל:

כל פעם מחדש אני למד שאין אפשרות לומר: "נראה לי שראיתי כבר כל מקרה" ולצערי כל פעם אני לומד מחדש שכל מקרה לגופו, כל הורה ולידיו הם מקרה שונה ממשנהו, כל מדינה בתקופה שונה מתנהלת אחרת, כל קונסול או גורם אכיפה ממדינה זרה יכול להחליט אחרת באותו סוג של מקרה המובא בפניו וכן הלאה.

לא פעם, הורים מחליטים על דעת עצמם (או מקבלים יעוץ משפטי שגוי) לא לפעול עפ"י המלצת עו"ד מנוסה בתחום וכמובן שזו זכות של כל אחד לפעול כפי שיחליט אלא שקורה הרבה פעמים שהקטין לא מורשה להיכנס (פחות שכיח) או שלא מורשה לצאת עד להסדרת "אישורים מתאימים" דבר שיעלה כסף רב ויגזול זמן רב ויצוין: כל זאת עודנו הקטין בחו"ל.

כללי:

מעבר קטינים בין מדינות אינו מוסדר בצורה משפטית ברורה בשום מדינה בעולם אף לא במדינת ישראל!

היום (2018) בגוש מדינות אירופה ("אמנת שֶנְגֶן" – Schengen) אין חקיקה מוסדרת, אלה "הנחיות" כגון הנחיות של אגוד חברות התעופה IATA וכו'.

מה היא אמנת שנגן:

אמנת שֶנְגֶן היא הסכם שנחתם בין מדינות באירופה על הנהגת מדיניות הגירה וביקורת גבולות מתואמת. על האמנה חתומות 29 מדינות .

בפועל, מבין החתומות על האמנה, רק 26 מהן מיישמות את האמנה הלכה למעשה, והאחרות מתכננות להצטרף במועד מאוחר יותר.

מה ההבדל בין המדינות המיישמות את האמנה במלואה ואלו שלא:

במדינות שמיישמות את האמנה הלכה למעשה, הוסרה ביקורת הגבולות והונהגה ויזה אחידה .

אחריות משפטית/טריטוריאלית:

למרות היישום וקבלת האמנה, מדיניות ההגירה בכל מדינה ומדינה נשארה באחריותה באופן מלא והיא יכולה להחליט לסתות ממדיניות האמנה אם תראה בכך צורך נקודתי וכך הלכה למעשה..

 מה הן המדינות שאימצו באופן מלא את הסכם שנגן:

אוסטריה, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, לוקסמבורג, הולנד, פורטוגל, ספרד, שוודיה, סלובניה, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, הרפובליקה הצ'כית, סלובקיה, הונגריה, מלטה, שוויץ, ליכטנשטיין, קפריסין, בולגריה ורומניה, בנוסף לאיסלנד ונורבגיה (שאינן שייכות לאיחוד האירופי).

מדינות אחרות מחוץ גוש שנגן:

כל מדינה ומדיניות הפנים והחוץ שלה וכאן המקום לציין כי הניסיון הוא הקובע וככל שהעיסוק בתחום גדול יותר, טובה ואיכותית הידע של עוה"ד מול כל מדינה.

מובן מאליו כי אין מדיניות כתובה ברורה גם לא בנציגויות הזרות וגם כאשר נציגות זו או אחרת מכינה מסמך כתוב, יהיה זה מסמך חלקי, לא ממצא וודאי שיחולו שינויים מפעם לפעם בהתאם לצרכים של אותה מדינה.

 מה מחייב בהעדר חקיקה מוסדרת ואחידה:

COMMON SENSE וזהירות מדודה מלבד העיקר והוא: הניסיון מול המדיניות של כל מדינה שאליה מבקשים להגיע.

מה אסור לעשות:

אין מקרה "זהה למשנהו" ואסור לומר "עד עכשיו זה עבד לי או לחבר שלי לא היו בעיות" כי זו התנהלות מבוססת לא על ידע וניסיון אלא על "מזל" ואנו מופקדים על תחום המפשט ולא על תחום ההימורים.

סיכום:

נראה לי שהדבר הנכון לעשות לפני שעונים לשאלה ספציפית, הוא לעשות ברור מקיף וללמוד את המקרה לגופו יחד עם מדיניות המדינה הזרה.

No comments yet.

Leave a comment

Your email address will not be published.