פשרה או מלחמה – מה עדיף?

זאת גישתם של אלו הבאים לבקש ייעוץ משפטי במהלך המשבר בו הם שרויים בחיי הזוגיות שלהם והרי רב רובם של המקרים הינם גירושין בשל משבר אמון או מחלוקות קשות כאשר יצר הנקמה פועם ומניע את המבקש.

לדאבוננו הרב, לבני אדם רבים יצר הנקמנות גובר על הגיון הבריא ולא אחת מסך הנקמנות מסתיר כל דרך רציונאלית לפיתרון שכן כל המניע אותם הוא הרצון להתנקם בבן הזוג (או בבת הזוג) שרק עד לפני זמן רב היה או הייתה בחיר (ת) ליבו (ה).

לפני מספר שבועות החליטו "במרומים", קרי: במשרד המשפטים חלה חובה על מערכות המפשט לענייני משפחה בישראל להציע לבני זוג שבאים להתגרש לעבור "הליך גישור" טרם הגעתם להליך משפטי. מאחר והנחת היסוד הוא שכל הליך כזה הנו הליך "מכוער ומגעיל ביסודו", הצעת חכמי משרד המשפטים נשמעת הוגנת וחכמה.

האם אכן?

ראשית נשאלת השאלה מדוע המדינה שוב ושוב חוזרת על גישתה הפטרנליסטית ומחשיבה כל בני הזוג כ"טיפשים או חסרי חשיבה עצמאית" שוודאי לא מסוגלים לחשוב על הליך של גישור לפני שהחליטו לעשות את הצד הדרמטי שבחרו בו והוא "לפרק את החבילה"?

כך גם נשאלת השאלה האם ציבור עורכי הדין (והטוענים הרבניים) אינם אנשי בינה דעת וידע?   האם אין להם את ההבנה?   האם כל כולה של הבינה מתרכזת באותם משרדים מוארי אורות ניאון והם ורק הם יודעים נפשו של האדם????

שנית לא מדובר בהליך של גישור אלא בהליך דומה – הליכי פישור והכוונה היא להתפשר על העמדות בעזרת צד ג' שלכאורה מתמחה בהליכי פישור.

לצערי ומניסיון אישי, הליכי פישור בין בני זוג רק יעמיקו את הקרע בין בני הזוג, "בחדרי הגישור" יוצאות כל האמוציות שבין כותלי אולמות הדיון עוד נשמרות במסגרת כבוד הערכאה, כך שבסופו של הליך שלא יצלח, ורב רובם המכריע של גישורים לא יצליחו, יקשיחו הצדדים עת עמדתם יקצינו טינתם אחד כלפי השני כך שההליך המשפטי שיבוא אחרי אותו ניסיון פישור יהיה קשה יותר, ארוך יותר ויגרום נזקים רבים יותר במיוחד אם ישנם ילדים בתמונה.

ישנם מקרים שבהם ההליך יכול לתרום רבות אבל אין לי ספק שתהליך שנכפה על הצדדים הופך להיות כבר מההתחלה להליך מאוס על הצדדים או מספיק שצד אחד יחוש כך כדי לגרום להכשלתו.

כבר בשלב זה אעיר כי מניסיוננו המשפטי של למעלה מ 20 שנות ייצוג הרי שרוב רובן של הפשרות וההסכמים מושגים לאחר תחילתם של הליכים והתדיינויות.

תפקידו של עוה"ד בהליך גירושין:

אני גאה בכך שאצלי במשרד לקחנו על עצמינו את התפקיד של "אחראי ומהיר" וכך מכירים אותנו כמה שופטים ורוב הלקוחות באים לקבל את השירותים שלנו בתחום

אני מאמין גדול בהליך מהיר, אפילו זריז בלי "מריחות מיותרות" ובלי מלחמות שבסופו של יום לא ישיגו דבר לצד זה או אחר ולצערי אני נאלץ לכתוב בכאב שמלחמות (לרוב) רק מעשירות את קופתו של עוה"ד המייצג במיוחד אם הסכם שכ"ט עו"ד מחושב לפי מספר ישיבות.

לשמחתי יצא לי לעבוד עם עו"ד מעולים שדואגים ללקוחותיהם וגם לקטינים המעורבים אבל עדיין ישנם רבים מהעמיתים שמאמינים במלחמת חורמה כנגד הצד השני כאילו יהיה בדבר הזה כדי לתרום באמת לתוצאה הסופית.

נקודה למחשבה:

אם לא הצלחנו לשנות את גישתם של בני הזוג שלנו לפני הגירושין ואולי דווקא בשל כך מתגרשים היום, מדוע לחשוב שבהליכי גישור או בגישה הקיצונית השנייה – במלחמות תצליחו?

No comments yet.

Leave a comment

Your email address will not be published.